מי אשם בזה שלא הולך לנו?

הממשלה? ברור – רק היא אשמה.

אולי בן או בת הזוג.

אולי הילדים.

אולי ההורים שלי – שלא אמרו את המילים הנכונות כשהייתי ילד.

כל זה כבר קרה. או קורה.

אבל עכשיו – יש לנו כוח. כוח לשינוי, כוח להתפתחות.

עם השנים הבנתי שכשאני לא לוקח אחריות אמיתית – אני בעצם מוסר את הכוח שלי החוצה.

מוסר את היכולת לעשות שינוי אמיתי בחיי.

שינוי מתחיל כשמפסיקים להאשים ומתחילים לקחת שליטה.

שליטה על האושר שלי, על הצרכים שלי, על השמחה, על תחושת ההגשמה.

אל תוותרו על זה.

אל תתנו את הכוח הזה לאחרים.

ויקטור פראנקל, שכתב את האדם מחפש משמעות כששהה בגטו, לימד אותנו דבר עצום: גם בתנאים הקשים ביותר – לאדם יש את היכולת לבחור, לקחת אחריות, ולמצוא משמעות ואושר.

המשמעות, האהבה, והחיבור למהות שלנו – יכולים להפוך כל תקופה לאפשרות לצמיחה.

אני מזמין אתכם לתהליך של אימון והתפתחות אישית.

לצעוד אל האור.

כי אתם ראויים.