חרדות וסטרס

גוף האדם הוא מכונה מסודרת שפועלת על בסיס למידה וחזרתיות. המוח שלנו מתוכנת להתאים את עצמו לסביבה שבה אנחנו חיים. לדוגמה, אם אדם גדל בסביבה בטוחה מגיל צעיר וחווה ביטחון, המוח שלו ימשיך לייצר תחושת ביטחון רוב חייו.

אבל מה קורה כשמשהו מערער את התחושה הזו? חוויה מפחידה, למשל, יכולה לשנות את המצב. אם הטראומה משמעותית, המוח שלנו עשוי להתחיל לפעול אחרת. התת-מודע, שאחראי על הישרדותנו, משדר לגוף סימנים של סכנה, גם אם הסכנה לא באמת קיימת במציאות. במצב כזה, הגוף ממשיך להפריש כימיקלים של סטרס שוב ושוב.

חשוב לציין שאין אף חיה בטבע שאמורה להיות במצב כזה לאורך זמן. בטבע, כאשר חיה חשה סכנה, גופה מגיב מיד—היא נלחמת או בורחת—ולאחר שהסכנה חולפת, היא חוזרת לשגרה, כמו לחך עשב. ג'ו דיספנזה מדגיש שחיות בטבע אינן חיות במתח מתמשך כי הן מגיבות רק לסכנה המיידית.

לעומת זאת, אצלנו, בני האדם, יש לנו יכולת ייחודית להפעיל תגובות סטרס רק ממחשבה. לפעמים, המחשבה הזו יכולה להיתקע ולהישאר זמן רב, גם כשאין סכנה ממשית. המוח ממשיך לייצר מחשבות שמחזקות את תחושת הפחד, והגוף ממשיך להפריש את הכימיקלים שקשורים לסטרס.

אז מה קורה אם המוח נשאר במצב כזה? האדם מתחיל להתרכז בשלושה תחומים עיקריים: הגוף, הסביבה והזמן.

1. הגוף – כאשר אנחנו בחרדה, אנחנו ממוקדים בתחושות הפיזיות של הגוף. אנחנו שמים לב לכאבים, תחושות לא נעימות או בעיות פיזיות, ולעיתים מנסים לשלוט בהן מתוך חשש שמשהו לא בסדר.

2. הסביבה – בחרדה, תשומת הלב שלנו נמשכת אל הסביבה החיצונית. אנחנו מודעים יותר לגורמים שעלולים לסכן אותנו או לגרום לנו אי-נוחות, גם אם הם לא באמת מסוכנים.

3. הזמן – במצב של חרדה, המוח שלנו נוטה להתמקד בעבר או בעתיד. אנחנו עסוקים במחשבות על טעויות מהעבר או בדאגות לגבי מה שעלול לקרות בעתיד, ולא מצליחים להיות נוכחים ברגע ההווה.

דיספנזה מסביר כי המעגל הזה של מחשבות וסטרס גורם לגוף ולמוח "להתמכר" לתחושת הסכנה, מה שמחזק את המחשבות והתגובות הגופניות שקשורות לחרדה.

כיצד נוכל להתמודד ולהפסיק את המעגל?

עם השנים פותחו המון שיטות והמון גישות. אין ספק שככל שאנחנו מתבגרים, השינוי יכול להיות מאתגר יותר, אבל אף פעם לא בלתי אפשרי. לפי שיטתו של ג'ו דיספנזה, אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם המעגל הזה היא באמצעות מדיטציה שמשלבת חשיבה, רגש מרומם, וכוונה חזקה.

במדיטציה עמוקה, נוכל להיזכר ולהרגיש שמחה אמיתית, הודיה ואהבה עצמית. דיספנזה ממליץ לחשוב על מקומות ורגעים שמחים, לדמיין את עצמנו מאושרים ורגועים, ולרצות באמת לראות את זה מתקיים. הדרך הפשוטה ביותר היא להשתמש במדיטציה מונחית, שמאפשרת להתמקד בקלות רבה יותר. ישנם מקורות רבים ברשת, כולל מדיטציות מונחות של דיספנזה, שמומלצות במיוחד לתהליך הזה.

האתגר האמיתי הוא להפוך את ההרגל החדש הזה לחלק מהיומיום. מציאת זמן למדיטציה, בין אם מדובר בעשר דקות או שעה, פעם ביום או אפילו יותר, היא המפתח לשינוי אמיתי. ככל שנצליח להקדיש זמן לכך באופן עקבי, נתחיל לראות שינוי במצב ההוויה שלנו.

שינוי ההוויה שלנו אחרי שנים רבות של דפוסים מקובעים יכול לקחת זמן, אבל הגמול שווה את זה. בסופו של התהליך, אנחנו עשויים לגלות שאנחנו הופכים להיות אנשים אחרים לגמרי—אנשים מלאי ביטחון, אהבה עצמית ואמונה.

מקורות:

• ג'ו דיספנזה, לשבור את ההרגל להיות עצמך

באהבה !

איתי